גילוי מטרת חייך
אין ספק, שמטרת החיים היא נושא חשוב מאין כמוהו. הצרפתים קוראים לזה raison d’être, היפנים מכנים אותו בשם איקיגאי (Ikigai), ובתרבות הערבית והמוסלמית מתייחסים אליו כאל Lima Khuliq (‘מדוע נבראתי’). בכל רחבי תבל, לעתים קרובות אנשים מכל הגילים מנסים לגלות את מטרת חייהם, ומסתבר שזו מטלה בכלל לא קלה.
החוכמה האנושית, מימי קדם ועד למֶמִים של המדיה החברתית כיום, יכולה לעזור. אפיקטטוס, פילוסוף יווני מהאסכולה הסטואית שחי במאה הראשונה לספירה, שאל בספרו, ‘אמנות החיים: המדריך הקלסי לטוהר מידות, אושר ואפקטיביות’: “עד מתי תוכל להרשות לעצמך להתחמק מלהיות מי שאתה באמת רוצה להיות?” אמירה המיוחסת, אולי שלא בצדק, לסופר האמריקני בן המאה ה-19, מארק טוויין, היא: “שני הימים החשובים ביותר בחייך הם יום לידתך, והיום בו אתה מגלה מדוע נולדת”. מחבר אלמוני פרסם את ההיגד הבא במדיה חברתית: “יום אחד או היום הראשון. אתה מחליט”.
מעצם טיבו, גילוי מטרת חייך אמור להיות מסע חיובי, מרומם ומעצים לגילוי האמת אודות ה’אני’ שלך — גוף, נפש ונשמה. איכות החיים, אורכם וסופם, הם נושאים ראויים למחשבה במהלך המסע. במקרה זה די בשלושה מקורות חוכמה: מיפן, התפיסה של איקיגאי כוללת לקחים על גילוי ייעוד החיים והארכת החיים; לקחים מהיזם האמריקני המנוח סטיב ג’ובס, שהפך את חברת אפל לחברה הציבורית הגדולה בעולם תוך פחות מ-40 שנה; ותובנות של ברוני וור, אחות אוסטרלית שהקדישה מספר שנים בטיפול פליאטיבי במטופלים ב-12 השבועות האחרונים לחייהם.
אחת השיטות הטובות ביותר לגילוי מטרה, במיוחד בהקשר של קריירה, היא התפיסה של איקיגאי, שפורסמה לראשונה בשנת 1990 על ידי הפסיכיאטר והסופר היפני קובאיאשי צוקאסה במאמר בשם Ikigai, ולאחר מכן על ידי המחברים הספרדים הקטור גארסיה ופראנצ’סק מיראלס בספרם ‘Ikigai: The Japanese Secret to a Long and Happy Life.’ (איקיגאי: הסוד היפנים לחיים ארוכים ומאושרים). איקיגאי הוא תהליך בחינה עצמית פנימית שבו משתמשים ביפן לצרכי חיפוש מעמיק, ולעתים קרובות ממושך, של ה’אני’, כדי לגלות את המטרה, סיבת הקיום. ביפן חושבים על זה כעל ‘הסיבה לקום בבוקר’. חוקרים יפנים סבורים שטכניקת מוטיבציה זו תורמת לאורך חיים מופלג — במקרים מסוימים מעל 100 שנה — באזורים מסוימים ביפן, כגון אוקינאווה.
תרשים וון ידוע מתאר את האיקיגאי ככלי רב-ערך לגילוי מטרה, בעיקר בהקשר של קריירה. ארבעת המעגלים בתרשים איקיגאי זה הם ‘עבור מה אפשר לשלם לך’, ‘במה אתה טוב’, ‘מה אתה אוהב’ ו’מה העולם צריך’. כאשר ארבעת המעגלים חופפים, התרשים יכול לעזור בהגדרת מקצוע, להט, עיסוק וייעוד, שמובילים באופן הוליסטי לאיקיגאי. גרסאות חדשות יותר של איקיגאי מתמקדות פחות בקריירה, ויותר בגוף, בנפש ובנשמה, עם מעגלים כגון ‘מטרה’, ‘שביעות רצון מהחיים’, ו’השפעה חיובית’.
סטיב ג’ובס, מייסד משותף של אפל, נפטר מסרטן הלבלב ב-5 באוקטובר 2011, לא לפני הספיק להפוך את אפל לחברה הציבורית הגדולה בעולם, ולשנות את סגנון חייהם של מיליארדי אנשים. ב-12 ביוני 2006, שש שנים לפני מותו, ג’ובס נשא נאום בטקס חלוקת תארים באוניברסיטת סטאנפורד, שבו הוא כלל שלושה סיפורים: האחד, על חיבור הנקודות; השני, על אהבה ואובדן; והשלישי, על המוות. אבל מה שנחרט בזיכרון העולמי יותר מכל לא היו שלושת הסיפורים, אלא הלקחים שהפיק במהלך חייו.
הלקח שג’ובס סיפר על חיבור הנקודות היה כדלקמן: “אי אפשר לחבר את הנקודות כשמסתכלים קדימה, אלא רק כשמסתכלים אחורה. לכן, עליכם להאמין שהנקודות יתחברו בצורה כלשהו בעתידכם. עליכם להאמין במשהו — תחושת בטן, גורל, חיים, קארמה, מה שלא יהיה. גישה זו מעולם לא אכזבה אותי, והיא זו שהשפיעה על חיי יותר מכל “.
אחר כך, הוא דיבר על אהבה ואובדן: “הסתבר, שפיטוריי מחברת אפל היו הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות לי. לפעמים, החיים מכים בראשכם עם לבנה. אל תאבדו את אמונתכם. אני משוכנע, שהדבר היחיד שגרם לי להמשיך את דרכי היה שאהבתי את מה שעשיתי. אתם חייבים לגלות מה אתם אוהבים. זה נכון גם לגבי עבודתכם וגם לגבי האנשים שאתם אוהבים. עבודתכם תתפוס חלק גדול מחייכם; הדרך היחידה להיות שבעי-רצון באמת היא לעשות את מה שאתם רואים כעבודה נהדרת, והדרך היחידה לעשות עבודה נהדרת היא לאהוב את מה שאתם עושים. אם טרם מצאתם אותה, המשיכו לחפש. אל תתפשרו”.
לבסוף, ג’ובס דיבר על המוות: “הידיעה על כך שאמות בקרוב היא הכלי החשוב ביותר שהכרתי אי-פעם כדי לעזור לי לקבל את ההחלטות הגדולות בחיים. מכיוון שכמעט כל דבר — כל הציפיות החיצוניות, כל הגאווה, כל פחד מפני מבוכה או כישלון — כל הדברים האלה פשוט נעלמים אל פני המוות, ומשאירים רק את מה שחשוב באמת. הידיעה שתמותו היא הדרך הטובה ביותר שאני מכיר להימנע מנפילה במלכודת של החשיבה על כך שיש לכם מה להפסיד. אתם כבר עירומים. אין שום סיבה לא ללכת בעקבות ליבכם”.
האחות האוסטרלית ברוני וייר הקדישה מספר שנים לטיפול באנשים ב-12 השבועות האחרונים לחייהם, וכתבה על כך ספר בשם ‘The Top Five Regrets of the Dying’ (חמש החרטות העיקריות של אנשים על סף מותם). החרטה הראשונה, השכיחה מכולן, היא “הלוואי שהיה לי אומץ לחיות את החיים שרציתי, ולא את החיים שאחרים ציפו ממני לחיות”; השנייה, “הלוואי שלא הייתי עובד כל כך קשה”, השלישית, “הלוואי שהיה לי אומץ להביע את רגשותיי”; הרביעית, “הלוואי שהייתי שומר על קשר עם ידידיי” והחמישית, “הלוואי שהייתי מאפשר לעצמי להיות יותר מאושר”.
לכן, כדי לגלות את מטרת חייכם, עליכם לחשוב תחילה על סוף ימיכם. כאשר תמותו, מה תשאירו אחריכם? את מי תשאירו אחריכם? כיצד יזכרו אתכם? זו היא חשיבה יוצרת, שבה אתם רואים בעיני רוחכם את המורשת שלכם, ואחר כך מקדישים את חייכם כדי להגשים אותה.
לסיום, ראוי להיזכר שוב במילותיו של אדם שאינו נמצא יותר עימנו, סטיב ג’ובס, אך מורשתו ממשיכה להתקיים: “המוות הוא, קרוב לוודאי, ההמצאה הטובה ביותר של החיים. זה סוכן השינוי של החיים. הוא מסלק את הישן כדי לפנות מקום לחדש. כיום, החדש זה אתם; אבל יבוא יום, בעתיד הלא כל כך רחוק, שאתם תהפכו בהדרגה לישן, ותסולקו. זמנכם מוגבל, ולכן אל תבזבזו אותו על ידי כך שתחיו את חייו של מישהו אחר. אל תיפלו במלכודת של הדּוֹגְמָה — לחיות עם תוצאות החשיבה של אנשים אחרים. אל תיתנו לרעש של הדעות של אחרים להחריש את הקול הפנימי שלכם. ויותר מכל, היו מספיק אמיצים כדי להקשיב לליבכם ולאינטואיציה שלכם. משום מה, הם כבר יודעים מה אתם באמת רוצים להיות”.
· טלאל מאליק הוא יו”ר ומנכ”ל של Alpha1Corp International, יועץ מהימן למנהיגים בממשלות ועסקים מובילים בעולם, וחסיד נלהב של הומניטריות.
