התפנית של דאבוס

הפורום הכלכלי העולמי ©

להוביל את הטרנספורציה של ‘איש דאבוס’, ‘הקונצנזוס של דאבוס’ ו’מפלגת דאבוס’, למרות ציפיות עולמיות שליליות, למשהו שהוא באמת טוב יותר.

כדי להבין לעומק את גודל התפנית, חשוב מאוד לא רק להכיר את ההיסטוריה, הסטטוס וההתכנסות הכלכלית הפוטנציאלית שלה, אלא גם לראות כיצד היא מתקשרת לדברים אחרים.

לפני 50 שנה סין חגגה את השנה הראשונה למהפכת התרבות שלה. שנה מאוחר יותר, שי ג’ינפינג, שהיה אז נער בן 14, ראה כיצד אביו נכלא כתוצאה מאותה מהפכה. עשרות שנים מאוחר יותר הוא התמנה למנהיג המפלגה הקומוניסטית בז’ונגנאנאי, וב-2017 הוא היה הנשיא הסיני הראשון שנאם בועידת דאבוס ב-47 שנות קיומה.

במסגרת נאומו, הנשיא שי לא רק הגן על הגלובליזציה, אלא גם הגדיר את עצמו כתומך נלהב בהתכנסות כלכלית גלובלית. הוא גם איחל לעולם שנה סינית טובה, לרגת שנת התרנגול. זו הייתה אמירה סמלית, מכיוון שבתרבויות מסורתיות רבות, קריאת התרנגול משמשת כשעון מעורר: קריאת השכמה כלל-עולמית.

מעניין להשוות את הנוכחות הסינית בדאבוס, עם משלחת של יותר מ-100 נציגים, לקיטוב בין הממשל האמריקאי הנכנס לממשל היוצא. הנאום הפומבי האחרון של סגן הנשיא היוצא, והמועמד לנשיאות ארה”ב בשנת 2020, ג’ו ביידן, תקף בגלוי את המדיניות של רוסיה, תחת מנהיגותו הנאו-צארית של הנשיא ולדימיר פוטין, מאה שנה לאחר נפילת האימפריה הרוסית.

הממשל האמריקאי הנכנס לא יכול היה להיות יותר מנותק. הממשל סירב לשלוח נציגות כלשהי לדאבוס, וזה לא הפתיע אף אחד. היועץ הבכיר לנשיא האמריקאי החדש, סטיב באנון, מאמין שמה שמלכד את “התנועה הפופוליסטית המרכז-ימנית” זה התנגדותה ל”מה שאנו מכנים בשם מפלגת דאבוס”.

ב-20 בינואר, המדינאי האמריקאי הותיק בן ה-93, הנרי קיסינג’ר, נאם בפני משתתפי ועידת דאבוס באמצעות חיבור וידאו אודות הכניסה לתפקיד של נשיא ארה”ב, ללא נציגות כלשהי מטעם הממשל החדש. ואז, מאה שנה לאחר כניסתו לתפקיד של ווילסון, שמונים שנה לאחר רוזבלט, ששים שנה לאחר אייזנהאוואר, חמישים שנה לאחר רייגן, ארבעים שנה לאחר קרטר, ועשרים שנה לאחר קלינטון, דונלד טראמפ התמנה לנשיא ה-45 של ארצות הברית, ונאום ההכתרה שלו נכתב, בין היתר, על ידי באנון.

באירופה, שבה דאבוס ממוקמת, שנת 2017 מציינת 60 שנה לאמנת רומא, שהקימה את הקהילה האירופית (EEC), הגרסה הקודמת של האיחוד האירופי (EU), חמישים שנה לבקשת הממלכה המאוחדת להצטרף לקהילה האירופית, ושלושים שנה ל’חוק אירופה אחת’, שיצר את השוק האירופי המשותף.

למרות ההיסטוריה הזו, ראש ממשלת בריטניה, תרזה מאי, נשאה בדאבוס נאום שהיה דוגמה של דיסוננס קוגניטיבי: היא דיברה על “בריטניה גלובלית”, ששואפת להצטרף להסכמי סחר חופשי עולמיים, תוך כדי מימוש מדיניות של יציאה מהשוק המשותף הגדול ביותר בעולם. סאדיק קאן, ראש עיריית לונדון, שכלכלתה מייצרת יותר מ-30% מהתוצר הלאומי של הממלכה המאוחדת, אמר בדאבוס שתוכניות הברקזיט של מאי עלולות לקרוע את בריטניה הגדולה לגזרים, 65 שנה לאחר הכתרת המלכה אליזבט השנייה.

בנושא של עוני, אנשים וכדור הארץ, ב-1927 אוכלוסיית העולם הגיעה לשני מיליארד. ב-1987היא הגיעה לחמישה מיליארד, וכיום היא עומדת על 7.5 מיליארד. המזכיר הכללי החדש של האו”ם, אנטוניו גוטרס, נשא בדאבוס את נאומו העולמי הראשון מחוץ לאו”ם. הנאום כלל פרספקטיבות ביקורתיות על הצורך לשנות את האומות המאוחדות, לפתור ולמנוע עימותים ומשברים, ועל תפקידם של עסקים ביעדי פיתוח בר-קיימא 2030.

ערב ועידת דאבוס, ארגון הצדקה אוקספאם פרסם הודעה לעיתונות, שעל פיה שמונה גברים מחזיקים במחצית מהעושר בעולם. למרות שייתכן שההודעה הדגישה את חוסר השוויון בחלוקת ההכנסה העולמית, ייתכן גם שללא כוונה, היא היוותה התקפה אישית לא מוצדקת כנגד אותם אנשים, שמעורבים יותר מכל אחד אחר בפילטנרופיה עולמית. למשל, ביל גייטס, שהשתתף בוועידת דאבוס, חבר בקבוצה של למעלה מ-150 מיליארדרים, שחתמו על התחייבות הנתינה, שבה התחייבו לתרום יותר ממחצית הונם לפילנטרופיה או למטרות צדקה במהלך חייהם או בצוואתם.

יחד עם זאת, הודעה זו תרמה להתנעת דיון חשוב מאוד בועידת דאבוס, ומעבר לועידה: מי הם באמת המיוחסים, ומי הם העניים באמת? מהם הזכויות ותחומי האחריות שלהם? מתי המיוחסים זוכים בהכרה על כך שלא זו בלבד שמילאו את אחריותם, אלא גם עשו מעל ומעבר? התשובה לשאלה זו עשויה להיות קשורה בהחלטה כיצד ניתן לאפיין אנשים, שחיים בעוני קיצוני.

לדברי הבנק העולמי, ב-1990 כמעט שני מיליארד אנשים, שהיוו 37.1% מאוכלוסיית העולם, חיו בעוני קיצוני. זה אומר, שיותר מ-60% מאוכלוסיית העולם לא חיו בתנאים כאלה. ב-2015, קרוב ל-700 מיליון אנשים, שהיוו 9.6% מאוכלוסיית העולם, חיו בעוני קיצוני. זה אומר, שלמעלה מ-90% מאוכלוסיית העולם לא חיו בתנאים כאלה. כיום, כדי להשתייך למחצית העשירה יותר של האוכלוסייה הבוגרת בעולם, אדם צריך להחזיק 3,210 דולר ארה”ב, לא כולל חובות.

על פי התחייבות הנתינה, אותם 150 פלוס מיליארדרים התחייבו לתרום למעלה ממחצית הונם. השאלה שנשאלת לגבי 90% מאוכלוסיית העולם, שאינם חיים בעוני קיצוני, היא זו: איזו אחריות מוטלת עלינו להתחייב ולשלם חלק מהוננו כדי לעזור לעניים באמת?

החוויה שנחרטה יותר מכול בזכרונם של המשתתפים בוועידת דאבוס 2017 הייתה הסימולצייה המעיקה ‘יום בחייו של פליט’, באמצעות פליקר. לאחר שגוטרס בעצמו השתתף בחוויה בעבר, נציגים חוו באופן חלקי במשך 27 דקות את מה שפליט ממוצע חווה במשך 19 שנים, וכיום יש בעולם 65 מיליון פליטים כאלה.

עם הגדרת שליחות של ‘מחויבות לשיפור מצב העולם’, ועם קריאה ל’מנהיגות קשובה ואחראית’, ניתן לאפיין את ועידת דאבוס 2017 באמצעות שלושה מונחים: השקפת עולם, אמפתיה והנרטיב הנגדי.

יש אנשים שהשקפת עולמם נועדה אך ורק להיטיב עם עצמם, בעוד אחרים מחויבים לשיפור העולם הסובב אותם; יש אנשים שסולדים מהעניים באמת, בעוד אחרים הם אמפתיים וקשובים; ויש גם כאלה שמקדמים את הצורך בנרטיב הנגדי, שבו עובדות המבוססות על אמת, והשאיפה לטוב, מסייעות בעיצוב מדיניות. לכן ניתן לומר, שאיש דאבוס של מחר מתגלה לא לאחר שצעד קילומטר בנעליו של מישהו אחר, אלא לאחר שנעל אותן במשך 27 דקות בלבד.

טלאל מאליק הוא היו”ר והמנכ”ל של Alpha1Corp™ International , יועץ מהימן למנהיגים בממשלות ועסקים מובילים בעולם, ואדם הומניטרי מסור.