פסיכולוגיה זה חרטא
תשאלו את נטלי דדון
איך אני יודע בלי שניסיתי? אני מנחש שאני יודע.
הם לא פותרים שום דבר שאתה לא יכול לפתור לבד. הם יושבים להם בשקט מקשיבים לך במשך שעה, וכך במשך חצי שנה, המונה דופק, ואתה פותח את הלב, לפעמים בקלות לפעמים אתה מרגיש כמו אחרי ריצת מרתון, למרות שלא רצת בחיים שלך. והם ממשיכים להקשיב לך, סופרים בלב את הכסף שנכנס, תוך כדי שאתה מספר על איך אתה לא מרוצה ממה שאתה עושה בחיים, הם מחשבים כמה נשאר להם אחרי מס הכנסה, ביטוח לאומי, מע”מ, ביטוח רפואי ודלק, וחושבים על כמה שאתה צודק, וגם החיים שלהם לא בדיוק במסלול שהם חשבו ותכננו. הוא בכלל רצה להיות מתופף בלהקה, כי רק ככה, למרות רעש התיפוף, הוא מצליח להגיע לשקט ולהשקיט את הרעש שהמחשבות שלו עושות לו בראש ובלב. והיא חשבה שתהיה לה חנות פרחים, כי הריח של פרחים מזכיר לה חיים יפים ואהבה.
אבל עכשיו הם צריכים להקשיב לסיפור חייך, והסיפור חוזר עם כל אחד ואחת, זה שייך לפרידה, לנטישה, למציאת התשוקה של החיים, והבוס שמתנכל או הקולגה שמתחרה, וכמובן ההורים.. הו.. ההורים שאשמים בהכל.
הם ממשיכים לחפש דפוסים ותבניות. סליחה, תבניות זה למשהו אחר. לא זוכר.
ומנתחים ומשתפים אותך, ושואלים שאלות, ואתה שואל חזרה. אח”כ מגיע החלק של הדוגמאות והמטאפורות, פעם אתה, פעם היא או הוא. ואז שתיקה מאולצת, כי שניכם יודעים שנגמר הזמן. ובדיוק תפסת מומנטום, אך מישהו מלמעלה שפך עליכם מים קרים. הם רושמים משהו על בלוק הנייר שמולם. בדרך כלל, משהו שהוא חייב לקנות בסופר היום ושכח, אך אתה הזכרת לו.
זה יוצא משליטה. אתם כבר הרבה זמן איתו או איתה, או שרק התחלתם. וזה הרבה כסף, זה הרבה שטרות. זה הרבה זמן במשרד או בחוץ שאתם עובדים שלוקחים ממכם למצוא מה הבעיה או איך פותרים אותה, או איך מתמודדים. תעצרו הכול עכשיו!
הנה משהו ששום פסיכולוג לא יגיד לכם:
הבעיה שלכם היא לא כל כך מיוחדת כמו שאתם מדמיינים. סליחה, ‘בעיה’ היא לא המילה. אין בעיה. אולי אתגר, או חלק מהחיים, או התמודדות חדשה.
אני לא באמת יכול לעזור לכם. אני יכול לשמוע את כל מה שאת/ה מספר לי, אני יכול להיזכר מה כתבו על זה או מה מצאו על זה, אבל זה לא באמת יעניין אותך.
אתה היחיד שיודע מה עובר עליך ואיך זה משפיע עליך. אלא אם כן אתה בן חמש ואז אני יכול להסביר לך בדיוק מה קורה, וגם אז לא בטוח שתבין.
אני לא אגיד לך מה לעשות, תמצא את הדרך לבד. אבל בכל זאת תשלם לי 400 ש”ח. ושתרצה לעזוב, אני אגיד לך שגם 300 זה בסדר, כי חשוב לי שנעבוד על הדברים החיוניים בחייך. באמת, תשלם לי מתי שתוכל, העיקר שאנחנו מתקדמים.
אבל איך בכל זאת נתמודד עם האתגרים שהחיים מעיפים עלינו מדי פעם?
לא באמת התכוונתי בפשטות, זו סתם פסיכולוגיה למתחילים.יש משהו פשוט בחיים האלו? ברור. הכול.
הבעיה היא שאנחנו חושבים שזה לא.
נטלי דדון קנתה נעליים ב- 12,000 ש”ח. זו דרך אחת להתמודד עם נדבכי הנפש וצעקתה. כל אחד בדרכו. יכול מאוד להיות שהנעליים ישקיטו את הליכתה. עד שתגלה שאישה יפה תהיה יפה גם עם נעליים ששוות 100 שקל משוק הכרמל. אנחנו גם ככה מתרכזים בעיניים (וקצת בציצים).
אבל מה כן יכול לעזור לנו להתמודד ולהתקדם, (אחרי הכול חיים זו התקדמות, אם אין התקדמות אין חיים, מעגל לא יכול להיסגר, הכול דועך אם אין התקדמות) עם ‘שלל הממתקים’ שנקרים בדרכנו?
התשובה פשוטה (עוד פעם הפשטות הזאת.. סאאממקקק)
שעה של רכיבה על אופניים בטבע פעם בשבוע באופן קבוע, תעשה מה שפסיכולוג ינסה במשך שנה לחפור ולמצוא.
עשרים דקות ביום של ישיבה שקטה, בעיניים עצומות תפתח עולם שלם. נכון, זה קשה. צריך להתמיד. תתחילו פעם ביום ותגבירו. יעלו כל מיני שאריות, משקעים, תסכולים, שמחה, זכרונות, כאב, השלמה, הדחקה, אהבה.
וצריך להתמיד. מתסכל. אבל גם עם פסיכולוג צריך להתמיד, אחרת לא נעים לכם ממנו/ממנה. והוא/היא מתעצבנים. הם לא אומרים או מראים זאת. אבל הם בשקט היו מעיפים לכם סטירה בפעם הבאה שאתם מבטלים שעתיים לפני.
אתם יודעים לבד. אם לא, תחפשו, תחפרו לעצמכם. תנוחו. תחפרו שוב, עד שתמצאו. כי זה שם. אל תתנו לדברים לחלוף. כי הם לא. הם שם, זה חלק מעסקת חבילה שבאה עם מי שאתם. והחבילה הזו תפורה בדיוק למידות שלכם.
Email me when Eyttan Marom/איתן מרום publishes or recommends stories