סדום ועמורה — משא ומתן בין אלוהים לאברהם
קונפליקטים ייקחו אותך רחוק.
קבלו אותם, אמצו אותם, לימדו מהם.
בעבר, כולם ראו בקונפליקטים כפוגעים במרקם החברתי (ותסכימו איתי ש’מרקם חברתי’ הנו מושג יפה) ולכן ניסו להימנע מקונפליקטים ככל שהתאפשר.
כיום כבר הגיעו למסקנה, או לפחות מפנימים, שקונפליקט הינו חיוני בכל מערכת יחסים, כל סוג של מערכת יחסים. תארו לעצמכם שבינכם לבין בן או בת הזוג שלכם לא היה שום קונפליקט. אולי בתחילה זה נשמע טוב, אבל בחינה קצת מעמיקה של מצב כזה היתה מסמנת ומאותתת לנו על חוסר התפתחות, חוסר התקדמות, אדישות, דעיכה.
חקירה קצת מעמיקה מראה לנו שקונפליקט מכיל הרבה אלמנטים בריאים. הוא מעורר מודעות לבעיה, עוזר לאנשים ולצדדים לסכסוך לבטא רגשות, מאפשר לצדדים להשמיע את קולם, שמקשיבים להם (רצוי לתרגל הקשבה), מעודד תקשורת טובה יותר, גם אם היא נעשית תחילה בצעקות.
אם נלך אחורה בזמן, לתקופה של הספר הנמכר ביותר בעולם, התנ”ך, נגלה שקונפליקטים חיו ובעטו שם כאילו אין אלוהים. למרות שהוא בכבודו ובעצמו נתן לנו במתנה את ‘הקונפליקט’ ואף משתמש בו רבות, ועל הדרך ומלמד אותנו הן עליו, הן על אבותינו והן על חסידי הקונפליקט.
בין הקונפליקטים הראשונים בתנ”ך, ניתן למצוא את עניין השמדת סדום ועמורה.
כמו בכל מעגל של קונפליקט יש פה ארוע — אלוהים מתכוון להשמיד את סדום
ישנה פרשנות: לא חסרות פרשנויות, הן של אברהם, הן של אלוהים, ושל דורות פרשנים שבאו בעקבות הפרשה המשמעותית הזאת. איך אברהם, הנביא הראשון בתנ”ך מתמודד אם החלטת אלוהים, אלוהים שלו.
רגשות, שלב נוסף בקונפליקט. זו החלטה משמעותית, החלטה הרת גורל, אנשים הולכים לאבד את חייהם. אברהם שומע על זה ראשון. אין ספק, כפי שמייד נראה, כיצד רגשות אלו משפיעות על הדו שיח שלו עם אלוהים.
ולבסוף: פעולה. שזו הנקודה, לדעתי, הקריטית בכל קונפליקט. האם אחד הצדדים נוקט באיזושהי פעולה. ואם לא, האם חוסר פעולה גם היא סוג של פעולה.
אם אלוהים ואברהם היו מגיעים ובוחרים בגישור על מנת לפתור את הקונפיליקט: השמדת סדום.
אלוהים היה אומר בשיחת הפתיחה: אני הולך לבדוק מה קורה שם למטה בעיר, אם אכן חוטאים כולם שם, אני מתכוון להשמיד את כולה על יושביה.
אברהם מנגד אומר — אוקיי. אבל אולי לא כדאי להשמיד את העיר ויכול ויש בה צדיקים, הרי אתה לא רוצה בתור אלוהים להשמיד את ההולכים בדרכך, הלא כך?. חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק, כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּךְ—הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.
תזכורת קטנה:
אברהם יושב בפתח אוהלו (פשטות, לא מגדל ברוטשילד, לא וילה. אלא אוהל), אחרי ברית מילה שעשה לעצמו (אלוהים ישמור), חום אימים.
פתאום נגלים לפניו שלושה מלאכים (זו, דרך אגב, נראית לי הסיבה שבצבא כל דבר נחלק לשלושה חלקים. שם הרעיון קרם עור וגידים), לכל אחד תפקיד משלו: אחד דאג לרפא את אברהם אחרי הברית מילה, אחד נושא את הבשורה על הולדת יצחק, והשלישי בא להחריב את סדום.
למרות ששני מלאכים הלכו בעצם לסדום והתארחו להם אצל לוט, והמלאך השלישי שהוא בעצם אלוהים בעצמו ובכבודו נשאר עם אברהם ומביא איתו קונפליקט קטן.
ואז, איך שהמלאכים עשים את דרכם לסדום, פונה אברהם, די בישירות הייתי אומר, למלאך השלישי (אלוהים) : וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר: הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע.
ככה זה מתחיל.
תתארו לכם את המעמד: אברהם, אחד מאבתינו, מעז להכנס לוויכוח עם אלוהים.
אבל לאברהם חוש צדק ואלוהים הרי מצפה מבני אדם שיבקרו את התנהגותו, שיבואו ויגידו לו: אלוהים! אתה לא צודק. זה שאתה אלוהים, יודע הכול, נמצא בכל מקום (דעתי בלבד) זה נכון. אבל יש פה משהו לא צודק.
תאמינו לי, אלוהים אוהב את זה, הוא לא רוצה אותנו פסיביים. תשאלו, תאתגרו, ככה תצמחו טוב יותר.
יש לכך מספיק סיבות, וכפי שציינתי, קונפליקטים מעלים מעל פני השטח את מה שיכול להוביל בהמשך להתקדמות.
ואז מתחיל לו המשא ומתן:
אברהם: מה אם יהיו חמישים צדיקים בתוך העיר? מה? תמית צדיק עם רשע?
אלוהים: אם אמצא חמישים צדיקים, לא משמיד
ומה אם ארבעים וחמש צדיקים?
לא משמיד
יכול להיות שיהיו חסרים חמישה, ויהיו רק ארבעים, אז תשמיד גם את הארבעים?
אתה יודע מה? אם יהיו ארבעים צדיקים, לא משמיד ארבעים!
רגע, סליחה שאני נודניק, מה לגבי שלושים?
לא! לא משמיד שלושים
עשרים?
לא משחית את העיר
ומה אם יהיו רק עשרה?
לא משמיד.
ואלוהים הלך. וַיֵּלֶךְ יְהוָה—כַּאֲשֶׁר כִּלָּה, לְדַבֵּר אֶל-אַבְרָהָם; וְאַבְרָהָם, שָׁב לִמְקֹמוֹ.
תכף אגע בנקודה של ‘אלוהים הלך’. אבל ניתן לראות שכמו בכל משא ומתן, יש את שלב ההתמקחות. לעיתים יש צד שמנסה למתוח ולראות כמה יוכל לקבל, כמה יוכל למתוח את החבל, מנסה למקסם את רווחיו, למצוא את הנקודה עם הפוטנציאל המקסימלי בשבילו. זה חלק ממשא ומתן, אחרת זה היה נקרא רק משא או רק מתן.
תפקיד המגשר (למרות ההתיימרות שלי פה להיות מגשר בין אלוהים לאברהם), חוץ מלאפשר לצדדים להשמיע את קולם, ונראה שבמקרה הזה אלוהים ואברהם הסתדרו מצוין, זה להביא אותם למצב שבו שני הצדדים יוצאים נשכרים. להוליך אותם בצעדים קטנים ובטוחים אל הנקודה שזה ייצא מהם. המגשר מנהל את התהליך, מכוון אולי את הדרך. אבל הפתרון הוא (בדרך כלל) צריך ורצוי שיגיע מהצדדים עצמם.
למה?
פשוט מאוד. יהיה קשה להאשים מישהו במילוי אותו הסכם. הם בעצמם ניסחו את רצונותיהם ואת מסגרת ההסכם, ולכן גדלים הסיכויים שהוא ימומש.
אברהם ואלוהים, כל אחד עם האינטרסים שלו. מקבל את מה שבעצם רצה מכול הסאגה הזאת. ויסלחו לי תושבי סדום, אני רק מגשר, תחשבו שוויץ. אני ניטרלי לחלוטין. וחוץ מזה, שמעתי את כל הסיפור אלפי שנים אחרי שהתרחש.
אז בואו נאמר, שבגישור היינו מנסים לרדת לעומק האינטרסים של הצדדים, מה מסתתר או לא מסתתר מעבר לעמדותיהם.
אלוהים אומר: שמעתי שיש בלגן בעיר סדום, והחבר’ה שם חוטאים על ימין ועל שמאל. ‘ארדה נא ואראה הכצעקתה..’ (דרך אגב, זהו מקור המילה ‘הכצעקתה’ שאנו משתמשים בה עד היום.. טוב, אולי לא כולם, אבל רבים משתמשים בה).
אברהם מצד שני לא מתנגד להשמדת העיר, אבל בוחן את הסיבה לרצון אלוהים דרך שאלות חוזרות ומתחכמות. מה באמת עומד מאחורי כל השאלות הללו? מה פתאום קם אברהם ומתחיל לנבור בתכנוניו של אלוהים? איך הוא מעז בכלל?
אולי יש פה איזשהו אינטרס סמוי של אברהם, ולאו דווקא הרצון להציל צדיקים. יכול להיות שהוא בעצם רוצה רק להציל את לוט, בין אחיו, מהשמדת סדום, והוא בעצם הולך סחור סחור במשא ומתן שהוא מנהל עם אלוהים, כפי שמציע מאיר שלו בספרו ‘ראשית’ (שהפסקתי לגמוע ביום כיפור אחד)
או שבאמת ובתמים, האינטרס של אברהם הוא לבצע את תפקידו כנביא ולהגשים את ייעודו, ומתווה דרך של נביא לשאר הנביאים שיבואו אחריו.
דהיינו: תעזו ותעמדו לטעון מול אלוהים, ובכך בעצם אברהם קם ויוצר תקדים, וכל ההתמקחות עם אלוהים נועדה רק לשם כך.
כי הרי אברהם יכול היה לגשת ישר לנקודה ולשאול: ‘האם תשמיד את סדום אם ישנם צדיקים בעיר?, ואלוהים היה ישר עונה לו.
שיעור נוסף שנראה ואברהם רצה להעביר לנו (עפי: א’ דרשביץ, צדק מבראשית, חיפה)
שלעיתים, המחיר שהחברה שלנו תאלץ לשלם היא: אי הענשת אשמים, מהסיבה שלא נרצה לפגוע בחפים מפשע הנימצאים איתם, מונח ביסוד הצדק הנאור.
וראינו את אותה מוסריות (למרות שיש כאלו שיטענו להיפך) לאחרונה במבצע ‘צוק איתן’.
חזרה לנקודה שבה אלוהים נוטש ומואס בהמשך הוויכוח.
אלוהים נתן צ’אנס לאברהם לברר איתו עניין עקרוני, שהוא ‘השמדת צדיק עם רשע’, במקום הנושא העיקרי: ‘ערכו של צדיק’. אבל אברהם נכנס למלכודת, והחל להתווכח כמו סוחר בשוק על מספר הצדיקים בגינם לא ישמיד אלוהים את סדום (מאיר שלו — ראשית). מגשר טוב היה מבחין כיצד כול אחד מושך לכיוון ויכוחי שונה במהותו, והיה מנסה אולי למקד את המגושרים בעניין העקרוני עצמו.
כשהגיע אברהם לעשרה צדיקים, מפסיק אלוהים את ההתמקחות (יש הגורסים שזו הסיבה שכיום ‘מניין’ מונה עשרה אנשים, או בפי חסידי ברסלב — ‘צדיקים’☺, מאס אלוהים בכל הוויכוח ועזב (את החדר בטריקה) מנסה לאמר: אל תלך סחור סחור, אני יודע מה אתה רוצה. אתה רוצה להציל את לוט, אתה דואג לו. ובמקום לדבר עליו, אתה עושה איתי משא ומתן טיפשי. אין לי כוח בשבילך. אני יוצא מפה.
בוא נתיימר ונאמר שבשיחות נפרדות, שהן חלק בלתי נפרד מגישור, היינו מנסים ואולי אפילו מצליחים בשאלות פתוחות, נשנות וחוזרות להבין שזהו בעצם אחד האינטרסים של אברהם — להציל אל לוט בן אחיו.
בסופו של דבר, וללא עזרת המגשרים, אלוהים מעביר לאברהם שיעור מאלף (בכל זאת מדובר באלוהים☺ וכמו בסיפור המבול כמה דורות לפני אברהם, הציל אלוהים את נוח, צדיק אחד בדורותיו, והשמיד את כל הרשע בעולם, וכך יעשה גם הוא גם הפעם בסדום, ויציל את לוט ויהפוך אל כל העיר על חוטאיה.
וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה, וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר: קוּם קַח אֶת-אִשְׁתְּךָ וְאֶת-שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ, הַנִּמְצָאֹת—פֶּן-תִּסָּפֶה, בַּעֲוֹן הָעִיר..וַיהוָה, הִמְטִיר עַל-סְדֹם וְעַל-עֲמֹרָה—גָּפְרִית וָאֵשׁ: מֵאֵת יְהוָה, מִן-הַשָּׁמָיִם.. וַיְהִי, בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת-עָרֵי הַכִּכָּר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-אַבְרָהָם; וַיְשַׁלַּח אֶת-לוֹט, מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, בַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים, אֲשֶׁר-יָשַׁב בָּהֵן לוֹט
תם הגישור.
