איך מלמדים עיצוב?

Photo by “My Life Through A Lens” on Unsplash

האמת, לא מלמדים.

פעם שמעתי מישהו אומר שאי אפשר ללמד עיצוב ואני זוכרת שנורא כעסתי עליו, כי המשך הדברים שלו היה: או שיש לך את זה או שאין את זה. ובגלל שאי אפשר לדעת אם יש משהו או אין משהו אבסטרקטי כמו היכולת לעצב, עצם הספק גרם לי להרגיש טינה כלפי האימרה הזאת.

אז הפעם אני אהיה המעצבנת ואגיד שמהנסיון שלי לא מלמדים עיצוב.

אז מה הנסיון שלי ומה זה עיצוב?

לימדתי בשלושה מוסדות שונים, סטודנטים מאוד שונים אחד מהשנים. 
לימדתי בבוסטון ב- 
Boston Architectural College
אחד מבתי הספר המקצועיים לאדריכלות הכי טובים באזור בוסטון, לימדתי שם קורס סטודיו לאדריכלות נוף. היו לי סטודנטים שעבדו במהלך היום והגיעו ללמוד אחה״צ , שחסכו את כל הכסף שלהם כדי שיוכלו ללמוד לימודים אקדמים, שלימדו אותי הרבה דברים על דרום בוסטון — האזור הזה שוייל האנטינג הגיע ממנו, ועל הקשבה. הם היו מעולים. חלקם היו מבוגרים ממני ונדהמתי מהעובדה שהם בכלל מוכנים להקשיב לי עם המבטא שלי. עם חלקם אני עדין בקשר.

אח״כ לימדתי בבית ספר להנדסאים בטכניון. סטודנטים שענו על השאלה למה בחרתם ללמוד אדריכלות: ״הוציאו הסעה מהישוב לטכניון, אז החלטתי להגיע ללמוד״. 
רובם העדיפו לעשות דברים אחרים מאשר ללמוד עיצוב.

ואני מלמדת עכשיו סטודנטים במכללת עמק יזרעאל — קורס עיצוב מבוסס משתמשים, סטודנטים לתואר טכנולוגי. לחלקם, עצם השימוש במילה עיצוב בקורס במסלול שלהם, קצת פוגע בהם. קשה להם להבין את הפער הזה בין מה שהם חשבו שזה עיצוב עד עכשיו לבין מה שאני מלמדת אותם.

עיצוב זה לא בחירת פונט ובחירת צבעים שמתאימים אחד לשני. זה לא פשוט בכלל לעשות את אלו, אבל זאת לא המהות. עיצוב זה תהליך כולל ואיטרטיבי של מתודולוגיות מסודרות , חשיבה יצירתית ותהליך ביקורתי. וכמו הרבה דברים, באנגלית זה נשמע יותר טוב-
Design
כי באנגלית אפשר לעשות
System Design 
ובעברית לא כל כך. 
אז עיצוב זו מתודולוגיה, כלומר שיטה, שבה אנשים נגשים לפתרון בעיות. ובצורה אפילו עוד יותר כללית- עיצוב זה תהליכי חשיבה.

אז אם לא מלמדים עיצוב, מה אני עושה שם כבר סמסטר שלם?
מלמדת אותם דברים אחרים:
מתודולוגיה
חשיבה יצירתית
תהליך ביקורתי
אני מאמינה שהיכולת לעצב מגיעה משלושת הדברים האלו שאותם כן אפשר ללמד ובעיקר לתרגל. איכות העיצוב היא גורם שמושפע מהנסיון שיש למעצב/ת בכל אחד מהם, ומכישרון בסיסי שאותו באמת יש יותר לחלק מהאנשים.

Photo by Philip Swinburn on Unsplash

מתודולוגיה:
תהליך עיצוב מורכב משלבים. לכל גישה יש את השלבים שלה- כשלמדתי אדריכלות למדתי שלבים מסויימים (שאח״כ יישמתי בתור אדריכלית), היום אני מיישמת שלבים אחרים דרך המתודולוגיה של החשיבה העיצובית, אבל מה שחשוב בגדול זה להבין שזה תהליך מסודר שיש לו מספר שלבים שעוברים דרכם. 
וזה, אחד הדברים הכי מסובכים. כי כשאנחנו נתקלים בבעיה המוח שלנו בצורה אוטומטית זורק פתרון- לפעמים זה רעיון טוב, לפעמים זה רעיון שזהה לרעיונות שנתקלנו בהם בעבר (פאתרנים) והמון פעמים הפתרונות הם בעצם לא פתרונות- הם הסברים ותרוצים ל-״למה אי אפשר לפתור את הבעיה״. וזאת הסיבה שצריך ללמוד מתודולוגיה ולתרגל את זה המון, כי אחד הדברים הכי קשים בשבילנו כבני אדם בוגרים הוא לצאת נגד האוטומציה של המוח. 
מעצבים מתרגלים על בסיס יומיומי את הדחף לקפוץ על הרעיון הראשון שעולה לראש, לנשום עמוק, ולצאת למסע של המתודולוגיה. 
אפשר להגיד שלהיות מעצב זה כמו לאמץ את תכנית השלבים של אלכוהוליסטים אנונימיים, באופן עקרוני, המוח פועל עם אותו מכניזם כשהוא מתמודד עם קושי מסויים ובוחר באלכוהול וכשהוא מתמכר לרעיון הראשון לפתרון שעולה בראש.

Photo by Sticker Mule on Unsplash

חשיבה יצירתית: 
גם כאן תנו לי להיות רעה ולנפץ בועות קסומות- רעיונות טובים לא מגיעים בהפתעה ע״י מוזה קסומה שנוגעת בקצה המצח. 
המוזות משתעשעות עם היוניקורנים במפעל השוקולד של ווילי וונקה.
רעיונות טובים מגיעים דרך תהליכים של חשיבה יצירתית — יש הרבה טכניקות לחשיבה יצירתית כמו היפוך, הוספה וחיסור, סיעור מוחות וכן הלאה אבל כולן הן שיטות שבהן עושים דברים בצורה אקטיבית מאוד כדי לעודד רעיונות 
בסופו של דבר כל מעצב ומעצבת בוחרים את השיטה שעובדת הכי טוב בשבילם. וזה בעצם השלב של פתרון הבעיה. מעצבים מפורסמים שרוצים שיראו בהם חצי אמנים לא אוהבים לדבר על השיטות שלהם ולכן הם מדברים על דברים כמו השראה, אבל חשוב לדעת שגם אמנים משתמשים בטכניקות של חשיבה יצירתית ושהשראה, כלומר לראות עבודות של אנשים אחרים ולהעתיק מהן קצת, היא חלק מהתהליך אבל בהחלט לא כולו.

Photo by Lars Daniel Terkelsen on Unsplash

חשיבה ביקורתית: 
עיצוב בלי חשיבה ביקורתית הוא כמו מיכל גדול שבתוכו יש המון רעיון גרועים וקצת רעיונות טובים. קצת חסר תועלת. ובמילים אחרות- ואני אשתמש במילים של מישהו אחר שאני לא זוכרת מי- הדבר הכי חשוב שמעצב צריך לדעת הוא לזרוק לפח. 
אמרתי את המשפט הזה לסטודנטים שלי השנה והם היו בשוק. מלמדים אותנו שיצירה זה דבר קדוש, שצריך לשמור עליו ולהעריך אותו, אבל האמת היא שהערכה אמיתית של יצירה טובה היא לוותר על כל הרעיונות הלא טובים שקדמו לה. 
ושוב זה תהליך מנטלי מאוד קשה, כי בתור יצורים שמנסים להמנע מהפסדים כמעט בכל מצב, אנחנו מתקשים להפרד ממשהו שאנחנו חושבים שהשקענו בו משהו (כסף, זמן, משאבים). ולכן נעדיף להחזיק בכוח ברעיונות לא טובים רק בגלל שלא נרצה להפסיד אותם. 
התהליך שאותו לומדים בבתי הספר לעיצוב ולאחר מכן בעבודה מעשית הוא לקצר את הזמן והקושי שההפרדות יוצרת. והאמת, ברוב בתי הספר לעיצוב זה נעשה בצורה די אכזרית. סטודנט חמוד ורך חושב על רעיון שמגיע מרחשי הלב הכי עמוקים שלו, מביע את הרעיון בצורה ויזואלית כל שהיא ומציג אותו לחברים, קולגות ומורים. בתמורה על ההשקעה שלו, הוא מקבל ביקורת אכזרית שבמילים פשוטות אומרת לו שהרעיון שלו חרא. 
התהליך הזה נגמר לעיתים מאוד קרובות בדמעות. 
אבל אחרי כמה פעמים הוא מייצר התמכרות מזוכיסטית. מעצבים טובים יודעים שהם לא יכולים לעבוד לבד. אחרי שיש להם רעיון הם יחפשו את היצור האנושי הראשון שיש בסביבה כדי לקבל את הביקורת האכזרית הזאת. ועם הזמן נוצר מכניזם מדהים שבו בעקבות הביקורת כבר אין דמעות אלא המון רעיונות חדשים. 
בכל תחום בוחרים אנשים שונים למטרת סטירת הלחי- בתחום שאני עוסקת בו אנחנו מעדיפים להשתמש במשתמשים של המוצרים שאנחנו בונים כ-כאפה האנושית. 
אבל אין תהליך עיצובי בלי כאפות. ומעצבים מנוסים לומדים עם הזמן לחבב מאוד את הכאפות האלו ולחפש אותן. מוזר, נכון? אבל זאת הסיבה שאי אפשר ממש ללמד עיצוב.

אז, כדי להיות מעצבים צריך לדעת להתאים צבעים? לא! אם אתם יודעים סבבה לכם, זה ממש עוזר כשבוחרים את הבגדים בבוקר. 
צריך להתיידד עם איזה יוניקורן? לא! 
צריך לדעת לצייר יפה ולאחוז מספריים בצורה נכונה? לא ולא ! 
צריך לאמץ ולתרגל מתודולגיה עיצובית (באופן עקרוני לא משנה איזו), לתרגל כלים של חשיבה יצירתית וללמוד לאהוב כאפות. ואת זה כולם יכולים לעשות, גם מהנדסים וגם אנשי ביזנס ושיווק ומורים ורופאים וכן הלאה.