שרדנו 54 “לא” והמשכנו בשיא הכוח. דווקא ה”כן” שבר אותנו.

התחלנו לפני שלוש שנים באמונה שלמה בנו ובמוצר. בערך שמביאים לילדים ברחבי העולם. מהפכת המידע לילדים. “דמוקרטיזציה של ידע”, “העצמת ילדים”, “האנציקלופדיה לילדי המאה ה-21” היו רק חלק קטן מהתשבחות שלהן זכינו. ואכן עשינו דבר מדהים. זכינו לראות עשרות עיניים בורקות של ילדים (לגבי שאר מאות האלפים נצטרך לסמוך על ההורים שלהם) שגילו עולמות חדשים (שהם אפילו לא ידעו שקיימים) ורצו להסביר להורים שלהם כל מיני דברים שנראו להם מסובכים מאוד, להשוויץ בידע שרכשו, ליהנות, לחייך, לחוש מלאי ביטחון בעצמם, לרצות לדעת יותר, להיות אדונים למה שהם רוצים לדעת. וגם חמש דקות שקט מההורים ומכל הבלגן בחוץ. אפליקציה שפשוט מאפשרת למחשבות להתרוצץ בראש, להקשיב בנחת בלי צורך ללחוץ בהיפרוונטילציה על דברים, כזו שמדברת לילדים בשפתם, מנקודת מבטם, מתוך כבוד ואהבה גדולה.

הכי קרוב לתאר את ההרגשה שלנו :-)

רק 80 מילים (30 שניות של קריינות) נדרשות לגרום לילדים לרצות לדעת יותר על כל נושא נתון, להתעניין, לחשוב, להיות יצירתיים ולייצר הקשרים. גם 3 תמונות שמתחלפות מעבירות את המסר, שלא לדבר על קריינות בקול נעים של אדם אמיתי (דן תורן האלוף) ולא מכונה.

זה לא מספיק כנראה. גם לא ההכנסות ואחוזי ההמרה (לא עשינו כלום לשם שמים), לא התוכנית העסקית הברורה, גם לא חוזי הפצה עם יצרני מערכות הפעלה לטאבלטים של ילדים ברחבי העולם. גם לא שהיינו מועמדים ל-1 מתוך 10 סטארטאפיסטיות באירופה של ליידי פיטצ’ נייט בפריז 2015. גם לא שהיינו מועמדים ל-geek award לסטארטאפ בוטסטראפ של 2016. גם לא שהיינו פיצ’רד בגוגל פליי ב-8 מדינות במשך ארבעה שבועות. תכלס, גם הכתבה בפריים טיים של ערוץ 10 על היתרון והערך שהאפליקציה מביאה וגם הסקירה בערוץ 2 לא ממש הזיזה למשקיעים, בדיוק כמו כל הREVIEWS שקיבלנו ממוסדות נחשבים בתחומם (אוניברסיטת תל אביב וכל מיני בלוגרים שכותבים להורים בעולם).

גם לא משכי הסשנים הארוכים והמיילים הנלהבים.

כלום.שלוש שנים. בלי מרקטינג אבל עם יותר מרבע מיליון ילדים שהשתמשו בוויקידס (בגרסת הMVP שלו). בלי שעלינו על מטוסים ובלי תקציבים.

רצינו מאוד לגייס כסף שיאפשר לנו להנגיש מידע לילדים, להפיק ערכים חדשים, לייצר קהילה של כותבים ברחבי העולם (התחלנו בהצלחה אבל לא היה לנו כסף להפיק תכנים חדשים אז חיכינו להשקעה), להציג הכנסות מכובדות עם מודלים מבוססים, להשיק אפליקציה מלאה בתוכן, עם ערכים שהורים יכולים לפרגן לילדים, שילדים יכולים לשבת בה שעות ולהקשיב, ללמוד וליהנות. רצינו לעזור לילדים להיות פיקחים יותר, סקרנים יותר, יצירתיים יותר, עצמאים יותר.

אז קיבלנו 52 פעם “לא” ממשקיעים, שלא לדבר על כל מיני הבטחות אמורפיות להשקעה “כשנגיע ליעד”, כמו שתגיעו ל-X משתמשים, שתגייסו CTO, שתשנו את הסקין (העיצוב), שתכניסו עוד ערכים, שתמציאו אלגוריתם ותרימו זיקוקים (ברור שעדיף להוציא מיליוני דולרים על אלגוריתם שעליו בן אנוש יצטרך בכל מקרה לפקח מאשר להשקיע כמה שקלים ולכתוב את הערכים מותאמים, אבל לזה יוקדש פוסט נפרד #2). אתם מחפשים לגייס יותר מדי, אתם מחפשים פחות מדי. “הבן שלי מת על זה,” אבל תכניסו וידאו וקצת סרטונים, כדאי להוסיף הרבה דברים זזים כי ככה ילדים אוהבים, תעשו מרקטינג בשביל מספרים ועוד כל מיני המצאות כיד הדמיון.

כל “לא” חיזק אותנו יותר, את רובם אפילו שכחנו, חלקם צילקו אותנו היטב (ועל זה נרחיב בנפרד בפוסט #3), אבל זה לא הפריע, זה היה כמו עוד שלב בדרך, האמנו שמשהו טוב יקרה. ואז קיבלנו “כן” ואיתו התקדמנו, האמנו ורצינו, ואז הבנו שרוצים מאיתנו הרבה יותר ממה שנותנים ושבכלל, זה שאנחנו “שקופים” בהתנהלות שלנו ובמספרים שאנחנו מוסרים לא משחק לטובתנו כי המשקיעים פתאום גילו כישורי מיקרו-מנג’מנט נדירים. והעסקה נפלה. חשנו הקלה כי לא נתפשר על הכלה. הקמנו חברה בשביל לעשות טוב, לקום עם חיוך ולא בשביל להישלט על ידי איומים וזכויות וטו של משקיעים.

ואז קיבלנו עוד כמה “לא”. המשכנו להאמין ולנסות. וקיבלנו “כן”! ממשקיע שמהרגע הראשון התלהב מהמוצר שלנו, העריך את הכנות והשקיפות שלנו והתלהב מאיתנו. ישבנו בול על הפורטפוליו שלו, שמענו עליו ביקורות מעולות מיזמים שכבר קיבלו ממנו השקעה. רצינו אותו עד מאוד. האמנו בו וביכולת שלו לקחת אותנו הכי רחוק. הוא משקיע מעולה! פעיל ואיכותי. חלומו הרטוב של כל יזם.

התקדמנו במהרה. קיבלנו את החוזה. חשכו עיננו. “טוב, זה חוזה גנרי,” אמרנו לעצמנו. העברנו הערות/הארות כמקובל וקיבלנו שיעור ומקלחת של שתיקה. שתיקה. אין תגובה ואין עונה, התעלמות. אחרי שבועיים נאמר לנו שאין מו”מ על החוזה. על שום סעיף. “זו הכלה, כמו שהיא. נשמח אם תיקחו אבל פסיק לא יזוז.” חשבנו לוותר, את נשמתנו לא נמכור. הכי חשוב לנו לישון בלילה בנחת בלי סעיפים מאיימים שרובצים מעל ראשינו. אבל גם הבנו שזה להיות או לחדול, אז החלטנו לראות בזה הזדמנות. נציגו של המשקיע שכנע שכדאי, שזו נקודת פריצה, זה רק חוזה אחד, שנבין, הם ימשיכו איתנו לעד, הם מאמינים ורוצים ושלא ניתן לכמה סעיפים לאיים על עיסקת ה-$1B!

המשכנו והמשכנו, וכל שבוע נאמר שהנה, אוטוטו, התהליך נגמר והכסף בבנק. בינתיים דחינו משקיעים אחרים (כי הרי הכסף כבר בדרך), וכך חלפו להם כמעט 4 חודשים. כל שבוע נמשך ונדחה, והתחיל להסתמן שההבטחה לא מומשה.

אין לנו בעיה לעבוד מסביב לשעון, לספק תוצרים ולעמוד בזמנים, לצאת מגדרנו ולשפר מספרים. אבל לחכות/לצפות לאחרים פשוט שובר אותנו ומפיל את רוחנו. אספנו אנשי מקצוע מעולים. אנשים מומחים בתחומם נבחרו בקפידה למשימה. הם חיכו, וחיכו, וחיכו. וגם אנחנו חיכינו, וחיכינו, וחיכינו… ומשיח לא בא, לא ענה למיילים ולא התקשר כשהמועד שהבטיח כמה ימים לפני “התפספס”. חבל.

אותם משקיעים הם אנשים נחמדים מאוד וגם סופר עסוקים, אבל החבל מסביב לצווארנו התחיל להתהדק (יש ילדים, חיים, וגנים פרטיים). ההמתנה האינסופית הלכה וכרסמה במוטיבציה (גילינו על בשרנו שהציפייה היא האויב הכי גדול של המוטיבציה), הברק בעיניים נעלם, והלחץ והתסכול גאו יחדיו. הצעות עבודה (אטרקטיביות) מהצד גם לא תרמו למצב…

מה לעשות? יזם יכול לחלום רעיון ולהוציא אותו לפועל, אבל מול החיים הוא קצת חסר אונים, לפחות בכל מה שקשור למשקיעים.

אז החלטנו פה אחד. ליזם יש מספיק עבודה ועגלות לסחוב על הגב, ואם המשקיע לא רץ לצידך יד ביד באמונה שלמה, הוא כנראה משקיע שתצטרך לרדוף אחריו או לברוח ממנו. מה שבטוח, לא יהיה קל. אז החלטנו להתקדם. כן, כנראה יהיה לנו יותר קשה להגשים את החלום שלנו. אבל עדיף לנו ללכת בדרך שלנו, בטוב, עם המון אהבה וברק בעיניים, ולא אחרי שמוצינו עד טיפתנו האחרונה.

דרך אגב, למי שתהה, אחרי חודשים על גבי חודשים של עורכי דין, חוזים, הערכות שווי וחוזה לקראת חתימה, עד כתיבת שורות אלו קולו של המשקיע לא נשמע. לא במיילים, לא בסקייפ וגם לא במברק.

אז אנחנו עדיין כאן, הברק בעיניים חוזר, לא מאשימים אף אחד ומודעים לכל (אוקיי, לפחות לרוב…) הטעויות שעשינו בדרך, ויודעים שבהשקעה צריך הרבה מזל ושכנראה בורכנו בכל כך הרבה אז לא נורא שבזה קצת פחות :-). בדיעבד (נכון, כולם חכמים בדיעבד), מן הסתם היינו עושים דברים קצת אחרת, מתעכבים אולי על דברים אחרים/נוספים ומשחררים אחרים.

מה שבטוח לא ישתנה זה האמונה והוודאות (בביטחון גמור) שגם ילדים רוצים לדעת. תכלס, מגיע להם. הקונסטלציה קצת תשתנה אבל ילדים והורים ימשיכו לקבל מענה.

אם אתם סקרנים לדעת עוד על דרכנו, אנחנו מבטיחים לעדכן בקרוב ועוד יותר מבטיחים שיהיה ממש מעניין!

נפגש בשמחות. הויקידסים.