התקף לב שלא היה — חלק 4 ואחרון…

יום חמישי. אחרי הסיטי (שאגב — היה חווייתי, תחושת חום פנימי של בעירה מתוך וורידי הדם….)

בבוקר מגיעה קרדיולוגית צעירה (לדעתי, אף על פי שאין סיכוי שהיא צעירה… בכל זאת — 15 שנה למימודים לפחות + התמחויות + תורניות אבל במדבר…), ניגשת אלי ואומרת בקול חמור… יש לך טרשת עורקים קלה!!! האמת נבהלתי. אמנם — אני לא מכיר עיראקי מעל גיל 45 שאין לו טרשת עורקים קלה אבל בדרך שהיא אמרה את זה זה נשמע חמור. שאלתי אותה אם צריך לעשות משהו, ולהפתעתי היא ענתה שבסך בכל אני צריך לקחת תרופה ״לתחזוקה שותפת״. כששאלתי אם סיימנו את סיפור הלב היא ענתה….

רופאה: אובכן, יש לנו שתי נקודות שאנחנו ממש בספקות לגביהן וכיוון שאתה ספורטאי — אנחנו לא רוצים להניח אותן ללא טיפול…

אני: לא הבנתי. חשבתי שאמרת טרשת עורקיםקלה

רופאה: קלה — אבל אנחנו בכל זאת רוצים לעשות צנתור קטן ואם צריך נשים גם סטנט

בשלב הזה איבדתי קצת את כושר המיקוח. אם כולם רוצים שאעשה צינטור וזה רק לטובת הספורט וכו — אז יאללה

כאן נכנס הבחור מהפוסט הקודם. הוא מגיע בשקט ושואל אותי:

יובל: תגיד אתה אנמי?

אני:???אנמי? אני תורם דם כל 3 חודשים. אתה אנמי

יובל: ותגיד — עדיין כואבת לך הבטן?

אני:כן. מאוד.

יובל: ואיך היציאות? באיזה צבע

אני: (וסליחה על הגראפיות) שחור. שחור מאוד.

יובל פונה לקרדיולוגית ולמרבה ההפתעה היא פונה אלי — אההה, אז אתה מדמם מבפנים….הבנתי. אולי נעשה בדיקת דם סמוי בצואה (רמז — זה לא סמוי)

אחרי כ-20–30 דקות משתרר שקט מוזר בחדר שלי. אף קרדיולוג לא מתקרב לרדיוס המיטה וניתן לשמוע איך אסימונים של הבנה מתחילים לפול. אחרי דקות רבות, חוזרת הקרדיולוגית ובקול גדול אומרת שהם החליטו לשים בצד את בעיות הלב ולפתור את בעיות הבטן. הוזמנה לי בדיקה גאסטרולוגית ליום ראשון ואני יכול לצאת הבייתה בנתיים (אמנם עד מוצא״ש) אבל הבייתה.

המשך יבוא….

Like what you read? Give Avidan Lamdan a round of applause.

From a quick cheer to a standing ovation, clap to show how much you enjoyed this story.