חג השבועות מסמלת עד כמה התרחקה עולם התורה מהתורה

כל ילד בבית ספר לומד שלחג השבועות 4 שמות: חג הקציר, חג השבועות, חג הביכורים וחג מתן תורה. כל ילד בגן לומד שבחג השבועות נשארים ערים כל הלילה כדי ללמוד תורה. ילד שמגיע לבית הכנסת רואה את בית הכנסת מכוסה בדשאים ופרחים כי ככה היה נראה הר סיני, המקום שבו ניתנה התורה.

אלא שכל זה אינו פשוט כפי שהמורים מעבירים בבתי ספר ובחיידרים ובישיבות. אחד מארבעת השמות למעלה לא נכתבה בתורה. בתורה, שבועות נקראת רק חג שבועות, חג הקציר וחג הביכורים. המנהג להישאר ער כל הלילה הוא מנהג יחסית מאוחר למרות שהיום מנהג זה נותנת את הדגש ואת הצליל לכל החג.

שבועות במהותו הוא חג הודייה לאל על הפרנסה. אחרי שעמלתי בשדות בקציר החיטים והתחילו להבכיר שבעת המינים, אני מודה להקדוש ברוך הוא על שבירך אותי על עמלי ונתן לי את האוכל הכי בסיסי, הלחם. לכן, בזמן בית המקדש, גם בחג השבועות מביאים את קרבן שתי הלחם שהוא קרבן נדיר כי הוא חמץ לעומת רוב הקרבנות שהם מצות. שתי הלחמים הם הכרת הטוב על הפרנסה, שזכיתי בעבודה קשה, להביא אוכל לביתי, פרי עמלי.

כפי שראינו השנה בישראל, הצלחת הקציר בשבעת השבועות שבין פסח לחג הקציר הם אינם דבר של מה בכך. בתקופה הזאת שבו סופרים את העומר, לפעמים יורד גשם והגשם הזו עשויה לקלקל את הקציר. הקדוש ברוך הוא שולט בגשם ואם צלחנו את השבועות האלו בלי שנהרס הקציר ששוכב בשדות, אזי עלי להודות בחג השבועות על פרנסתי שהתאפשרה, כי לא ירד גשם בשבעה השבועות שספרנו בין פסח לשבועות.

אז שבועות הוא חג הפרנסה הבסיסית. חג שצריך להודות מעומק הלב שאוכלים מיגיע כפינו וזה טוב לנו.

בלי לזלזל חלילה בחשיבות לימוד התורה, לעולם התורה והכוללים, לא נוח היום לדבר על חג של הודיה על פרי עמלינו. בעולם שמקדשת את חוסר העבודה והיגיעה, נוח יותר להיתפס למנהגים של יהדות איטליה, להישאר ערים בלילה, מלחזור לחוג את חג השבועות הארצי ישראלי של אבותינו, שבו בונים מדינה, כלכלה וחברה מיגיע כפיים ומודים לאל על כך.

אני בכל אופן אלמד כל הלילה עם ילדי ואבי, אבל בעיקר אודה לאל על שזכינו לחזור לארץ, להקים משפחה, לבנות כלכלה, לקצור חיטה ולעבוד קשה ולהרוויח את לחמינו ביושר.

בברכת יגיע כפיך כח תאכל אשריך וטוב לך.

חג שמח

[Originally published on 2nd June 2014 by MIchael Eisenberg]