הח”כים מול אונסקו, תגובות על ההחלטה בעניין מערת המכפלה

בסוף שבוע שעבר אונסקו החילט שמערת המכפלה הוא אתר מורשת פליסטיני, או שהוא אתר מורשת עולמי הנמצאת בפלסטין, ושהוא בסכנה. לא מצאתי באתר שלהם מה הסכנה וכמה יעלה לטפל בסכנה, למרות שהם חייבים לפרסם המידע הזה כשהם מכניסים אתר לרשימת אתרי מורשת עולמית בסכנה. כראה שהסכנה הוא ישראל ויעלה הרבה כסף לפתור את זה, אבל כאמור הם לא פירטו.

בבקשת הפלסטינים להכניס עיר העתיקה של חברון ביחד עם מערת המכפלה לרשימת אתרי המורשת העולמית ולהכריז עליו כאתר בסכנה מתברר שהסכנה הוא הנזק שנגרם מפעילות צבאית שוטפת באזור, זאת אומרת שכל הבקשה הוא ניסיון להשתמש באונסקו לפגוע ביכולת הצבא לפעול באזור. הם אפילו כתבו את זה מפורש בבקשה שלהם. (ראו בדו”ח ICOMOS, http://whc.unesco.org/archive/2017/whc17-41com-inf8B1-Add2-en.pdf עמ’ 15) ראוי לציין שICOMOS ראה לנכון להכריז על מערת המכפלה לבדו כאתר מורשת עולמית, והיא לא בסכנה כמובן, אבל הם אינם ממליצים להכניס העיר העתיקה לרשימה, וממליצים לטפל בסכנות למקום על ידי פיתרון פוליטי.

מה שתפס הכותרות ותשומת לב הח”כים הוא שמערת המכפלה הוכרז כאתר מורשת פליסטינית תוך הכחשת הקשר היהודי למקום. צריך לראות ברוב התגובות פנייה לציבור הבוחרים, וכך אין לתפות לתגובה עניינית ומדויקת, אבל היו גם כמה תגובות כנות. הנה כמה תגובות מטוויטר, עם הערות לגבי האפקטיביות שלהם.

תשוו עם מה שעליזה לביא כותבת:

היא מוציאה את הזעם, תוקפת אונסקו, ולא מתייחסת למה שהם באמת קבעו. זהו פניה שיכול למשוך בוחרים מהטיפוס של ימיני אידיאולוגי רגשית, אבל לא מושך הבוחרים של יש עתיד. זהו תגובה חלשה מול אונסקו, וגם לא כל כך מוצלחת מול ציבור הבוחרים שלה. היה עדיף לכתוב קצת פחות — “במקום לקדם ערכי שלום, תרבות וחינוך, האו”ם על מוסדותיו השונים נותנת לעצמו להיות מנוצל לקדם השנאה. האמת ההסטורית תנצח! “ קשה לי לראות בורות וניטופי שנאה בהחלטה. אולי אפשר לכנות אותה הזויה, אבל עדיף לפרט מה הבעייה עם ההצבעה.

עוד תגובה דומה ולא מוצלחת מאריה דרעי, שמתאר ההחלטה בצורה בכלל לא נכונה, וממשיך עם חזרה יבשה על הקשר שלנו עם המערה. אם כבר מזכירים לנו מי נקבר שמה, הוא צריך לקשור את זה להחלטה או לתגובה שלו. כך יש שני דברים נפרדים — החלטה בזויה, ואגב, האבות נקברו שמה.

מאוד דומה אבל הרבה יותר מכובדת היא גילה גמליאל:

איוב קרא גם מתייחס למשמעות ההחלטה לגבי הקשר שיש לנו עם מערת המכפלה, ומייחס לתיפקוד אונסקו:

לא חושב שלקרוא להם שמות תורם לשיחה, אבל יש כאן ניסוח מוצלח איפה הוא רואה בעייה בהחלטה, והוא גם נמנע מלהתייחס ישירות להחלטה, שזה טוב כי ההחלטה לא קבע שאין זיקה אבל כולם מבינים שזה היה חלק מהכוונה הפלסטינית בבקשה שלהם.

ענת ברקו ממשיכה בסגנון הזה:

הנקודב של גניבת זהות הוא חשובה וטיפוסי לאיסלם בכלל ולפלסטינים בפרט. היה עדיף לה לתקוף הפלסטינים ולא אונסקו, ובפרט שההחלטה עצמה לא אמר שום דבר על הקשר בין פלסטין, או ישראל, למערת המכפלה, מעבר לזה שהוא מקום קדוש לשלוש הדתות. ניסוח יותר טובה הייתה “לפלסטינים נטולי המורשת עוד פעם מנסים להשתמש באונסקו לקחת לעצמם המורשת העתיקה של העם היהודי. קוראים לזה התחזות וגניבת זהות.” ואפשר להסתפק עם זה.

רוברט אליטוב גם כועס ופחות מצליח לנסח תגובה עניינית:

הוא גם מתאר ההחלטה בצורה ממש לא נכונה, וגם בועט באויר כשהוא אומר שאין שום ערך להחלטה, וגם מפספס כשהוא מתאר הייחסים בין אונסקו לישראל. הוא כותב “האובססיה של אונסק״ו למדינת ישראל כבר מזמן הפכה אותו לארגון לא רלוונטי” אבל זה לא עניין של אובססיה אלא של ניצול ציני בתפקיד הארגון, וזה לא הפך אותם לבלתי רלוונטית אלא לבעייתית ופוגע בייחסים איתם.

ועכשיו לטוויטרו בין החכ”ים. יאיר לפיד גם לא יודע מה בדיוק בהחלטה אבל מנסה לתת תגובה יותר מאוזנת. בצלאל סמוטריץ תוקף אותו כשאין שום הצדקה לתקוף:

בצלאל, עדיף להיות חברים גם כשלא מסכימים על בכל. גם לא זכור לי שיאיר לפיד אף פעם רצה או הסכים לתת או לערביים, לפחות זה לא היה חלק מהמצע או המדיניות שלו. נכון שהוא לא דתי או ימני כמוך, ויש מצב שהוא היה מוסר אותו בהסכם שלום, אבל בינתיים אפשר לכבד הזיקה שלו למקום ולא לדחות אותו מהימין ללא צורך.

בצלאל סמוטריץ גם מציע לנגיב עם מעשים ולא רק דיבורים, ותמר זנדברג חוזר עם תגובה עניינית:

זה לא כדאי לזרוק איומים לא מעשיים ולא רלוונטיים, שבסוף זה פוגע בתדמית מי שהציע את זה. להפקיע מערת המכפלה הוא רעיון מצויין אבל ממש לא רלוונטי, ולעציע את זה מרגיש שהוא פשוט פועל בלי לחשוב. אפשר להציע את זה בלי קשר להחלטת אונסקו, אבל הוא לא עושה רושם טוב במסגרת הזה. תמר זנדבורג הייתה יכולה להרחיב קצת על למה היא חושבת שזה לא מדיניות ולא רלוונטית, אבל כנראה שההצעה הוא כל כך רחוקה מצורת חשיבותה שהיא כבר לא יודעת איך להגיב בצורה יותר מפורטת. או שהפירוא הוא הגישה השמואשלנית שהיא מקדמת כל הזמן. בכל זאת ההערה שלה נכונה והצעות כמו של בצלאל סמורטיץ חייבות להיות חלק ממדיניות מסודרת ולא לבעוט באויר. מגיע לה תשובה.

זהבה גלאון מנסה להסביר שההחלטה רק אמר שמדובר על מורשת עולמית שנמצאת בפלסטין. (היא שמחה עם ההגדרה הזאת והוא קרב שכבר הפסדנו כשנתנו לפלסטין חברות בארגון.) היא עושה מזה פייק נויז, אבל היא גם מסתירה המשמעות של החרזת העיר העתיקה כמקום בסכנה, כך שגם לא נכון שהכל הוא עניין כל ניסוח ואין לשים לב לזה:

באמת מעניין שאף אחד לא העלה הנקודה הזאת של הגדרת העיר העתיקה כאתר מורשת בסכנה לצורך הגבלת הפעילות הבטחומיית שמה, ובדיון מול זהזבה גלאון זה היה התגובה הכי מוצלחת שיואב קיש היה יכול לתת. קשה לי להאמין שזה מסיבות דיפלומטיות (חוץ מאצל בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן)

ציפי חוטובלי ניסתה להקטין חשיבות ההצבעה עוד לפני שהיא התקיימה:

לא ממש מכובדת, היה עדיף לא לכתוב כלום. אחר ההצבעה היא בכל זאת מתייחס עליה,

צודקת במה שהיא אמרה, אבל עוד פעם עדיף לתקוף אותם על זה שהם משתמשים בסמכותם כדי להתערב בסכסוך פוליטי שאינה מעניינם.

וגם באנגילית מאביגדור ליברמן:

גם הוא צודק, אבל בלי להתייחס בכלל לנושא האמירה אינו תורם כלום ונותן הרגשה שהוא סתם קורא להם אנטישמיים כי הוא לא אהב ההחלטה שלהם.

יהודה גליק לקח את זה מאוד אישי:

תרגע, נעבור את זה, ותחליט איך לדאוג שזה לא יקרה בעתיד. זה לא מועיל או מעניין אחרים כשאתה כותב על הרגשות שלך לגבי ההחלטה, וגם לא מכובד לנסות להקטין אותם. הציבור הרחב רוצה לשמוע התייחסות עניינית לנושא או שתציע פתרונות.

ולסיום, מבצלאל סמורטיץ:

הסרטון מבומרנג —מבומרנג — ארגון הסברה ארגון הסברה. הקטע על ההיסטוריה של חברון הוא מוצלח, הסוף פחות. בכל מקרה מועיל הרבה יותר מלהגיד אונסק״ו — שמונסקו.