סקירת מט”ח אמצע אוגוסט

אירופה — שער האירו נסחר מעט מתחת לרמה של 1.16 מול הדולר — רמת שפל בשנה האחרונה. מאז סוף חודש מאי, הצמד נסחר ברצועה מצומצמת בין 1.1550 לבין 1.18. הכלכלה האירופאית מציגה נתונים מעורבים לגבי מצבה הכלכלי. הבנק המרכזי לא הודיע על שינוי בתוכניות שלו ותכנית רכישת האג”חים צפויה להסתיים בדצמבר. שיעור האינפלציה עומד על 2%, ללא שינוי מהותי מחודש קודם. מנגד, קצב הצמיחה של כלכלת האיחוד ירד ל 0.3% ברבעון 2 לעומת 0.4% ברבעון הראשון ו- 0.7% בשלושת הרבעונים האחרונים של השנה הקודמת. הצמיחה הרבעונית בספרד יחסית טובה בקצב של 0.6%, צרפת ואיטליה אכזבו עם 0.2% בלבד. ללא הפתעות מיוחדות מהכלכלה, הבנק האירופאי המרכזי לא ישנה את תוכניותיו וידחה את העלאת הריבית הראשונה מזה 5 שנים, לסוף 2019. גם תוצאות הסקרים העסקיים אינם חד משמעיים: מדד מנהלי הרכש בסקטור היצור מצביע על אופטימיות לגבי ההתרחבות הכלכלה אך אותו מדד בסקטור השירותים מביע פסימיות. ללא שינוי בציפיות לגבי המדיניות הכלכלית באירופה ובארה”ב, שער הצמד אירו-דולר לא צפוי להשתנות ולהמשיך להיסחר ברצועה הנוכחית.

ארה”ב — פגישת ה’פד’ האחרונה לא הניבה החלטות או שינויים משמעותיים והצפי לגבי המשך העלאות הריבית הוא ללא שינוי. בשנה הנוכחית צפויות עוד שתי העלאות : האחת בספטמבר ועוד אחת בדצמבר. ה’פד’ ציין כי הפעילות הכלכלית עדיין איתנה, האינפלציה ביעד של 2% ושוק העבודה יציב. כמו כן הוא ציין כי הסיכונים להמשך ההתרחבות הכלכלית הם מאוזנים ולא ציין דבר לגבי הסיכונים הגלובליים. עקום הריביות האמריקאי נמצא במצב כמעט שטוח: ההפרש בין הריבית (כפי שמגולמת בתשואות האג”ח) לשנתיים עומד על כ- 2.66% לעומת האג”ח ל-10 שנים העומד על 2.96%. דהיינו, הפרש ריבית של 0.3% בלבד על פני 8 שנים. מצב זה מבטא ציפיות להמשך העלאות ריבית בטווח הקצר בלבד וללא העלאות ריבית לאחר מכן. ה’פד’, שמעוניין לחזור לרמת ריביות נורמלית (סביבה של 4% — 5%) וגם לא מעוניין להפתיע את השוק בתקופה רגישה זו לאחר שנים של התאוששות כלכלית, יצטרך לשכנע את המשקיעים כי העלאות הריבית ימשכו לתוך 2019. מהלך כזה, צפוי לחזק את הדולר. מעבר לכך, מלחמת הסחר של הממשל האמריקאי מול סין שיכולה לגלוש למלחמת מטבעות והמתיחות הגיאופוליטית מול אירן, שעדיין לא השפיעה על מחיר הנפט, יכולים להמשיל ולחזק את הדולר בעולם.

.

ישראל — למרות שקצב האינפלציה חזר ליעד בין 1% ל 3%, בנק ישראל החליט לא לפעול והותיר את הריבית על כנה, וזאת בניגוד לבנקים מרכזיים בעולם שכבר נמצאים בעיצומו של תהליך הידוק מוניטרי. הנגידה הנוכחית תעזוב את תפקידה בחודש נובמבר ושוק האג”ח צופה שהריבית תעלה לסביבות 0.25% עד חודש זה. עדיין לא נקבעה זהותו של הנגיד החדש ולכן קשה לדעת איך תעוצב המדיניות המוניטרית בשנים הבאות. כאמור, מדד המחירים לצרכן עלה בחודש יוני ל 1.3% לאחר 4 שנים שבהם המדד היה נמוך מ-1% ורוב הזמן אף שלילי. קצב צמיחת התוצר עמד ברבעון הראשון עמד של 4.7%, מעל הקריאה הראשונית של 4.5% וזאת בעיקר לאור עליה בהוצאה לצריכה ציבורית, הצריכה הפרטית וביצוא. שיעור האבטלה עלה מעט ל-3.9%, אך עדיין נמצא בשפל. השקל איבד מערכו כ-8.55 מאז ינואר, וזאת על אף הנתונים הטובים של הכלכלה המקומית. הפיחות במטבע נגרם בעיקר לאור הפרש הריביות מול ארה”ב, וחזרת המשקיעים הזרים לדולר.