Misplaced Loyalties Part III — The Radical Views of Nachmanides

Let’s just come right out and say it!

In addressing this conflict between the Sifrei and the Talmud — which says that one could err in his understanding of the commandment to listen to the Sages — we are focusing on something profound.

This commandment, to heed the words of the Sages, is different than most commandments. This is not a question of how to put on your tefillin, whether your sukkah is kosher or how much matza you need to consume and how much time you have to consume it.This not just a mitzva — it is a general procedure for doubt resolution and clarification of the Torah itself. This falls within a select group of mitzvos, which, for the sole end of being pompous and inventing unnecessary jargon, I will refer to as “meta-mitzvos”1. But what are its implications?

Another thing to ponder here, these Sages are formally defined as the Sanhedrin — what are the modern-day implications? With this little prelude, we will begin to examine the view of the Ramban (Nachmanides).

Rabbi Moshe ben Nachman (Ramban, 12th — 13th century, Spain — Israel), in his commentary to the Pentateuch, broadens the scope of this mitzva to a point where it begs the question — was the Ramban “erring in the commandment to listen to the words of the Sages”?

ימין ושמאל אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא ימין לשון רש”י וענינו אפילו תחשוב בלבך שהם טועים והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך תעשה כמצותם ואל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה אבל תאמר כך צוה אותי האדון המצוה על המצות שאעשה בכל מצותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפילו יטעו וזה כענין רבי יהושע עם ר”ג ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו (ר”ה כה) והצורך במצוה הזאת גדול מאד כי התורה נתנה לנו בכתב וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות וחתך לנו הכתוב הדין שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה בין שקבלו פירושו עד מפי עד ומשה מפי הגבורה או שיאמרו כן לפי משמעות המקרא או כוונתה כי על הדעת שלהם הוא נותן (ס”א לנו) להם התורה אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול ולשון ספרי (שופטים קנד) אפילו מראין בעיניך על הימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם:

רמב”ן דברים פרק יז פסוק יא

Right or left: “Even if he tells you about the right that it is left or about the left that it is right” — [that is] the language of Rashi. And its matter is that even if you think in your heart that they are erring, and the thing is simple in your eyes — [just] like you know [the difference] between your right and your left — do like they command. And do not say, “How can I eat this completely forbidden fat” or “How can I kill this innocent man,” but rather say, “ So did the Master who commands command me to do with the commandments, that I should do His commandments, according to all that those that stand in front of Him — ‘in the place that He shall choose’ — instruct me; and He gave me the Torah upon the understanding of their minds, even if they err.” And this is like the matter of Rabbi Yehoshua with Rabban Gamliel about Yom Kippur that fell out according to the calculation [of Rabbi Yehoshua] (Rosh Hashanah 25a). And the need for this commandment is very great, since the Torah is given to us in writing, and it is known that the opinions are not [all] the same concerning all of its implications. And [otherwise] the disagreements would grow and the Torah would become several Torahs. And the verse set forth that we should listen to the High Court that stands in front of God ‘in the place that He shall choose,’ about all that they tell us concerning the understanding of the Torah — whether they received its understanding, one witness from the mouth of another, and Moshe from the mouth of the Omnipotent; or they say thus according to the meaning of the Scripture. Or its intention is that in accordance with their opinion does He give them (other [variants of the text]: us) the Torah: even if it is in your eyes like the replacing of the right with the left; and all the more so, when they say about the right that is right — that you must think that the spirit of God is upon the servants of His Temple, ‘and He will not leave His pious ones, they will always be protected’ from erring and from stumbling. And the language of Sifrei on Shoftim 154 is “Even if they show to your eyes about the right that is the left and the left that it is the right, listen to them.”

Ramban, Deuteronomy 17:11 (Translation from Sefaria.org)

Here we see, the Ramban says explicitly, not only should you eat the forbidden fat, despite your understanding that the Sages are in error. You should go kill a man you believe to be innocent — based on the ruling of the Sages! He even claims support from a passage in the Talmud where a great Sage apparently violated what he considered the be Yom Kippur, the holiest day in the Jewish calendar, based on his imperative to comply with the ruling of the Sages. (Just go with me here, there will be plenty of time to pick apart the various problems with the Ramban’s opinions later.)

But what about our gemara, which clearly and categorically attests that it is possible to “err in the mitzva to heed the words of the Sages”? The Ramban seems to outright contradict that premise — he even mentions the case of the gemara and asserts that one should trust the Sages under such circumstances.

The Ramban does not bring this up in his commentary to the Pentateuch, but he does address it in his critical notes to the Rambam’s Sefer HaMitzvos. For context, the main dispute here between the Rambam and the Ramban is whether the mitzva of “not straying” from the words of the Sages includes Rabbinical fiat (like washing hands before bread, listening to the megillah on Purim, praying at certain times of day etc.) or does it refer specifically to accepting the Rabbi’s interpretation of the Biblical mitzvos.

The translation here is my own. I have cited more of the Ramban in the Hebrew than I will translate. The part I will translate and discuss is just the part of the citation I have highlighted in bold. The rest of the citation, in my opinion, while very interesting in its own right, is not critical to understanding the Ramban as it pertains to our discussion.

ומ”מ כללי הרב משתבשין אבל הדבר האמיתי המנוקה מכל שבוש הוא שנודיע, שאין הלאו הזה לא תסור אלא במה שאמרו בפירוש התורה כגון הדברים הנדרשים בגזרה שוה או בבנין אב ושאר שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן או במשמעות לשון הכתוב עצמו וכן במה שקבלו הלכה למשה מסיני תורה שבעל פה שאם יראו הם שזה הדבר אסור או מותר מן התורה לפי מדרש הכתוב או לפי פירושו או הלכה מפי השמועה ממשה ויראה הוא הפך חייב לבטל דעתו ולהאמין במה שאמרו הם, זהו מה שאמר הכתוב כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין כלומר שנתכסה מהם דבר ונחלקו במשפטי התורה ואיסוריה ונגעיה והעובר על דברי ב”ד הגדול שבדורו וסומך על דעתו עובר על עשה ועל ל”ת הללו ואפי’ אם נחלקו ב”ד עצמם בדבר הולכים בהם אחר הרוב כמו שאמרו במחלוקתם (סנהדרין פ”ח:) אם שמעו אמרו להם ואם לאו עומדים למנין רבו המטמאין טמא רבו המטהרים טהור ומה שהסכימו עליו רובם הוא הדבר שנצטוינו עליו מן התורה והעובר עליו וסומך על דעתו שאיננו כמו שהסכימו הם נעשה זקן ממרא בזמן דיני הנפשות והוא שנאמר אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן וענשו אבוד מן העוה”ז והעוה”ב וזו היא כת הצדוקים ששמם במזרח קראים כי התורה נתנה לנו ע”י מרע”ה בכתב וגלוי הוא שלא ישתוו הדעות בכל העיקרים הנולדים וחתך לנו יתעלה הדין שנשמע לב”ד הגדול בכל מה שיאמרו בין שקבלו פירושו ממנו או שיאמרו כך ממשמעות התורה וכוונתה לפי דעתם, כי על המשמעות שלהם הוא מצוה ונותן לנו התורה, וזהו מה שאמרו (ספרי) אפילו אומרים לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל שכך הוא המצוה לנו מאדון התורה יתעלה שלא יאמר בעל המחלוקת היאך אתיר לעצמי זה ואנכי יודע בודאי שהם טועים והנה נאמר לו בכך אתה מצווה, וכענין שנהג רבי יהושע עם ר”ג ביוה”כ שחל להיות בחשבונו כמו שהוזכר במסכת ר”ה (דף כ”ה). ויש בזה תנאי יתבונן בו המסתכל בראשון של הוריות (דף ב’:) בעין יפה, והוא שאם היה בזמן הסנהדרין חכם וראוי להוראה והורו בית דין הגדול בדבר אחד להיתר והוא סבור שטעו בהוראתם אין עליו לשמוע דברי החכמים ואינו רשאי להתיר לעצמו הדבר האסור לו אבל ינהג חומר לעצמו וכל שכן אם היה מכלל הסנהדרין יושב עמהם בבית הגדול, ויש עליו לבא לפניהם ולומר טענותיו והם ישאו ויתנו עמו, ואם הסכימו כלם בבטול הדעת ההוא שאמר ושבשו עליו סברותיו יחזור וינהג בדעתם אחרי כן לאחר שסילקו אותו ויעשו הסכמה בטענתו. וזהו העולה מן ההלכות ההם ומ”מ חייב לקבל דעתם אחר ההסכמה על כל פנים.

השגות הרמב”ן על ספר המצות, שורש א’

And the Exalted One decreed for is that we should listen to the Great Court (Sanhedrin) whatever they tell us, whether they claim to interpret the Torah based on a tradition passed down, or whether they say they are interpreting the Torah based on their own understanding, because it is based on their meaning He is instructing us and giving us the Torah. And this is what it says in Sifrei… so that one who argues can not say “How can I permit this for myself when I know for certain they are mistaken?” To this we shall tell him — “This is what you are commanded to do, just like Rabbi Yehoshua did on what he believed to be his Yom Kippur according to his calculations (Rosh HaShana 25a). But to this, there is a condition, which will be noticed by one who examines the beginning of Tractate Horayos with a good eye, that a scholar worthy of issuing rulings who is living in the times of the Sanhedrin — hears a ruling from the Great Court to permit something and he thinks that they have erred in there ruling, he should not listen to them and may not permit it to himself. Rather, he should be stringent with regard to himself, and even more so if he is a member of the Sanhedrin, he must raise his objections and the will have a give and take with him2… at any rate, he is obligated to accept their opinion after the consensus.

Ramban’s Critical Notes to Sefer HaMitzvos, Shoresh Aleph.

We will unpack this Ramban in the next post.