קמה”ק 15 לנצח | רוטרדם בת-ים הפודקסט

בגיל 17, עברתי בהצלחה מיונים צבאיים להיות מפעילת האמר קרבי. לא ידעתי מה זה אומר אבל הובטח לי רישיון, ובאותו זמן הדבר שהכי הפחיד אותי בעולם היה לנהוג.

זמן קצר אחרי המיונים, קיבלתי הזמנה לשיעור נהיגה ראשון על משאית. השיעורים התנהלו בפתח תקווה, בעוד שאת התאוריה למדתי באחד המקומות המפחידים ביותר באיזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב.

את רוב חיי גדלתי בעיר קטנה, בלי רמזורים, בלי דלתות נעולות בלילה, כשכל האנשים שפגשתי ברחוב היו מוכרים לי.

ברגע שהתחלתי ללמוד לנהוג על משאית, עברתי כ-20 שיעורי נהיגה ברכב ויכולתי להגיד בוודאות שנהיגה לא היתה הצד החזק שלי.

כל כך פחדתי ממשאיות, כשנסעתי ברכב ולידי עברה משאית, יכלתי לעזוב את ההגה כי פשוט לא ידעתי איך להתמודד עם המפלצת הדוהרת מולי.

לא היתה לי שום דרך לדעת איך בחירה שרירותית שעשיתי בגיל 17 הולכת להשפיע ולעצב את הזהות שלי כאדם מבוגר. להיות חלק מקורס מפעילות האמר קרבי מס' 15, או קמה"ק 15, הפך להיות חלק מהזהות שלי לשארית חיי.

אחד הלקחים הגדולים שלקחתי מז'אקי, בחור צרפתי שלימד אותי נהיגה על משאית, ממשיך ללוות אותי עד היום.

תבחרי נקודה רחוקה ותתמקדי בה. אם תסתכלי מתחת לרגליים, את תנסי לשלוט על כל דבר קטן בצורה אקטיבית. אם תיראי לאן את רוצה להגיע, את תכווני את ההגה מבלי לשים לב. כך, כל דבר שדוהר לכיוון שלך נראה מרחוק ואת לא מתפקסת עליו יותר מדי כשהוא מגיע קרוב אליך.

ויק, רוטרדם