שלוש-מאות ושישים מעלות פידבק | רוטרדם בת-ים הפודקסט

בשנה האחרונה, המונח 360 מעלות פידבק הפך להיות חלק בלתי נפרד מאיך שאני מסתכלת על העולם.

לראשונה נתקלתי במונח הזה כשהוזמנתי לכנס של סיילזפורס ובו הם דיברו על פיצ’ר חדש בפלטפורמה שמאפשר לראות את הלקוח במלואו. כלומר, לא רק התכתבות דרך מייל, או דרך מדיה חברתית, או שיחה בטלפון. החברה יכולה לראות את הלקוח מכל הכיוונים ולהתאים שירות אישי וייחודי שיגרום לו להישאר לויאלי לתווך הארוך.

בספר שאני קוראת היום, הכותבת מדברת על חשיבותו של 360 מעלות פידבק מאנשים שאנחנו עובדים איתם. היא טוענת שמנהל טוב יכול לגדול אך ורק בזכות פידבק מכיוונים שונים. בכך, הוא יכול להיות מודע לכל מיני בליינדספוטס ולעבוד עליהם.

יש משהו מאוד קשה בלבקש פידבק מאחרים. יש הרבה אגו שמעורב בתהליך ופידבק חשוב יכול להתפרש כמתקפה שיש להתגונן מפניה. הדרך היחידה להתמודד עם הקושי הזה, הוא פשוט להמשיך לבקש פידבק.

אך לבקש פידבק זאת אמנות בפני עצמה. אם השאלה תהיה - תגיד, מה חשבת על ההרצאה שהעברתי היום? התשובה תהיה מאוד לא שימושית. או שהיה אחלה, ואין מקום לשיפור, או שלא היה אחלה ואז זה מעליב.

אם אנחנו באמת מעוניינים לשפר את עצמנו, ולא רק לקבל חיזוק חיובי למה שעשינו, ניסוח בקשת הפידבק צריכה להיות קונקרטית. לדוגמא - אני עובדת על הרצאה חדשה ומאוד חשוב לי שהרעיון המרכזי יעבור ב-3 דקות הראשונות. הרגשת שהצלחתי להעביר את הרעיון בדקות הראשונות בהרצאה שעשיתי אתמול? מה היית ממליץ לי לעשות כדי להצליח להעביר את הרעיון בדקות הראשונות?

ההבדל הוא בגישה. האם אני רוצה לשמוע פידבק כדי לקבל אישור שמה שאני עושה מצוין, או שאני מבקשת פידבק כי אני רוצה לגדול.

בני אדם, באופן כללי, נמנעים מלתת פידבק אמיתי כי זה יכול לפגוע במערכת היחסים עם הבן אדם השני. סביר להניח שלא נגיד את מה שאנחנו באמת חושבים וננסה לומר את מה שמצפים מאיתנו לשמוע. לצערי, זה לא עובד. האדם השני מרגיש שמשהו לא מסתדר, והוא נבוך מלהמשיך לנבור ולחתור לתשובה האמיתית. בכך, האינטראקציה מסתיימת בבלבול וחוסר ידיעה פרקטית איך להשתפר.

לבקש פידבק היא אמנות בדיוק כמו שלתת פידבק היא אחד הדברים הקשים ביותר - אם רוצים לעשות את זה כמו שצריך.

ויק, רוטרדם